קצת עליי

לאחר שנים ארוכות של שגרה כואבת ומעייפת הכוללת עבודה, חובות, ריבים והצטברות של תסכול וערך עצמי נמוך – ההורים שלי, שהיו הדבר היציב היחיד בחיי, החליטו להתגרש גירושים מאוד כואבים וקשים. אחרי הגירושים, החלטתי להישאר עם אבא שלי, לא ידעתי מה הסיבה אבל בדיעבד מסתבר שהיקום ידע בדיוק למה. כמה חודשים לאחר הגירושים, אבא שלי חלה בסרטן ושם איבדתי את עצמי.
איבדתי את האמונה בחיים, איבדתי כל פיסת אופטימיות ורגשות חיוביים שהיו קיימים בי, התחלתי להתקעקע, לפרוק את הכאב שלי בדרכים כוחניות, לשתות ולעשן על בסיס קבוע, נשרתי מבית הספר על אף שהייתי תלמיד מצטיין כדי להתחיל לעבוד כל יום כל היום, והכל כדי לעזור לאבא שלי לשרוד.
וככה זה המשיך – סמים, אלכוהול, עבודה, חובות, אבא חולה, אמא שגרה רחוק, הילד שפעם היה פתוח כבר כמעט ולא מדבר, לא פורק רגשות, לא מביע אהבה, לא רוצה כלום, לא מצפה לכלום – לא רוצה בכלל לחיות.
בעקבות זה נשלחתי לפסיכאטרית שניסתה לדחוף לי כדורים ופסיכולוגית שדרשה טיפול ומעקב שבועי, וככה החיים שלי היו נראים במשך כמה שנים, עד שיום אחד החלטתי שדי – אני רוצה לצאת לחופשי, אני רוצה לחיות את החיים שאני יודע שמגיע לי לחיות.